לפני זמן לא רב נוכחתי בדיון של נושאי משרה בלשכה מקומית אשר דנה במצב הלשכות ומה אפשר לעשות, אם בכלל, על מנת לשפר את המצב. באופן בלתי נמנע התמקד הדיון על ירידת מספר האחים וצמיחת עלויות של הלשכה. שאלה אחת שעוררה את תשומת ליבי באה ממפקח שני צעיר אשר התלונן על ירידה בהופעת אחים לאסיפות הלשכות המצביעה על אפאטיה במסדר. הוא טען שזו בעיה מספר אחת אצלם ולא ידע מה הגורם לכך. הבטתי אליו בחוסר אימון ואמרתי, "אתה בטח צוחק, נכון ? אתה באמת לא יודע למה האחים לא באים ?"

הוא אמר לא; נושאי המשרה בלשכה היו מבולבלים ממה שקורה שם.

אמרתי לא שלא צריך להיות מדען רקטות להבין מה קורה. יש שלוש סיבות עיקריות למצב של אפטיה בלשכה:

1. הפעילות בלשכה הפכה להיות משעממת וחוזרת על עצמה; אותם דברים נאמרים פעם אחר פעם, אותה פסטה ועוף מכובס מוגשים, ולא קורה שום דבר מהותי. כעיקרון, הלשכה נכנסה לשגרה וקשה לה לצאת ממנה. לעשות זאת, צריך להמריץ את המסדר איכשהו. ניתן לעשות זאת בהרבה דרכים שונות; אולי נואם אורח או נושא מיוחד, אולי שינוי בפורמט העברה (דחה את הכיבוד לסוף העבודה או להיפך), הגש ארוחה על כלי חרסינה במקום בכלים חד פעמיים, אולי בכלל סוג אחר של ארוחה (יום אחד אספר לכם על ארוחת ההודו המטוגן בשמן עמוק, שלי או על "פסטיבל הבשר"), אולי משהו פשוט כמו שינוי קל בלבוש וכו'. שינויים קטנים אלה מצטברים עם הזמן והמסדר לא מתעלם מהם. הם צריכים להיתפס כחיוביים, מועילים ואופטימיים.
2. נוכחות בלשכה הפכה להיות מאוד פוליטית. רכילות ודיבורים מאחורי הגב לא  עוזרים לנוכחות האחים. לאחים יש מספיק מזה בעבודה ובחייהם הפרטיים, הם לא רוצים לשמוע מזה גם בלשכה. אני מכיר יותר מידי בונים חופשים הנעדרים מהלשכה מסיבה זו בלבד. הם רוצים את ההרמוניה בלשכה, ידידות ולא תחרות. חבל שמלחמות כוח עולות ללשכה בהרבה אחים.
3. נראה שנוכחות בלשכה אינה מוסיפה ערך לחיי האדם. אחים יפסיקו לבוא ברגע שיאמינו שאינם מקבלים דבר מהנוכחות בלשכה. אם הם לא לומדים דבר או נהנים מהידידות, הם יפסיקו להגיע. בנוסף, אם הם מאמינים שהלשכה אינה עושה שום דבר בעל ערך, כמו תמיכה במפעלי צדקה מקומיים או ביצוע פרויקט, אם הם מאמינים שהלשכה קופאת על שמריה הם יאבדו עניין מהר. אם הם מאמינים שהלשכה אפאטית הם יתנהגו בהתאם, זה מדבק.

שלוש הסיבות האלה לא חייבות להיות קשורות לאחים שגרים רחוק מהלשכה או כאלה שלא יכולים להגיע עקב מצבם הבריאותי. אבל אולי הן כן קשורות. לדוגמא, לאחים הגרים רחוק, האם הלשכה ניסתה לבדוק מה עושים אחים אלה ודווחה על כך בלשכה או בביטאון של הלשכה ? שמות האחים יכולים להיות מעורפלים עם הזמן אבל הם נשכחים רק לעתים רחוקות. בנוסף, הם אוהבים שנזכרים בהם, אם זה יום הולדת או אירוע חשוב אחר. בקשר לאחים שקשה להם להגיע עקב מצבם הבריאותי, האם נעשה ניסיון להתקשר לאחים אלה ולהציע סיוע בהגעה ללשכה ? אם הלשכה זוכרת אח, סביר שהאח יזכור את הלשכה כאשר היא במצוקה, כמו בשעה שצריכה תרומה.

מלחמה באפאטיה בלשכה דורשת מנהיגות פרו-אקטיבית מנושאי המשרה, ולא פעילות רה-אקטיבית. חייבים לתכנן אירועים חשובים של הלשכה מראש לפרסם ולבצע בהתאם, ולאחר מכן לבדוק מה עבד טוב ומה לא. לפני שאתה גורם למסדר להזיע אתה צריך לעורר בן השראה.

ההדגשה הזאת והבאה היא שלי א.ר.

לא תהייה בעיה של אפאטיה כל זמן שאחי המסדר מאמינים שהלשכה מעניינת ומהנה; הם ירצו לבוא אל הלשכה בניגוד לאילוץ להיות נוכחים בה. אבל, אם הלשכה תיתפס כמשעממת חוזרת על עצמה ועם מאבקי כוח פוליטיים, או חסרת תוכן מהותי, הלשכה תיראה יותר כמגרש טניס מאשר היכל מסוני.