נכתב ע"י
האח אורי מנור
ניתן למצוא את הפירוש למונח "בונים
חופשים" בהיסטוריה של הבניה החופשית. כבר בזמן הרומאים, נוסדו קבוצות שהמשותף
להן היה עיסוק או מקצוע. בתקופה זו ההתאגדות לקבוצות הייתה דומה מאד לאיגוד מקצועי
שיש בימינו אלה.
האיגודים המקצועיים הללו הפכו עד מהרה לכוח כה
גדול עד שהקיסרים הרומיים שהחלו לפחד ולחשוש, הוציאו אל מחוץ לחוק את הזכות
להתארגן, חוץ מאשר הגילדה של הארכיטקטים והבנאים, מאחר והם היו בעלי חשיבות עליונה
לאימפריה, שרצתה להתרחב ולהתפשט וכן להתהדר במבנים מרשימים, ולכן העלימו
ה"רשויות" עין מהתאגדויות אלה, אשר נקראו חופשיות, בהקשר למגבלות
החוקיות האוסרות התארגנות.
במהלך ימי הביניים, מבחינים בשני סוגים של
גילדות, אלה של בנאים, נגרים, סוחרים וכו' אשר ישבו
במקום אחד ועסקו במקצועם, לבין הבנאים החופשים אשר נדדו מעיר לעיר כאשר שרותיהם
המקצועיים היו דרושים לבניית כנסיות ומבנים מפוארים אחרים אשר בחלקם עומדים עד
היום.
הבנאים המעשיים הללו, שהיו חופשיים לנוע ממקום
למקום וכן היו חופשיים מהתאגדות כגילדה רגילה, הנם אבות המסדר שלנו כיום.
יש לציין כי הבונים של התקופה ההיא היו לא רק
בנאים וארכיטקטים אלא גם אומנים, מורים, ומתמטיקאים.
הם היו מאד גאים במסדר שלהם ומאד קנאים
לחשאיות ולצרוף תלמידים חדשים. היו נדרשות 7 שנים של לימוד בתור שוליה עד אשר יכול
היה התלמיד לקבל את התואר מומחה ( מסטר).
בהיות השנה 250 להולדת המלחין וולפגאנג אמדאוס מוצארט, אצטט כתבה שפורסמה
במקור בתוכניה לאופרה "חליל הקסם" שהועלתה בעונת 1996/97 באופרה הישראלית. הכתבה
פורסמה לאחר מכן ע"י טלי ירון באתר www.operaheb.co.il ובאישור מנהל האתר ואישור ותודה לאופרה
הישראלית.