יחסי ציבור בבניה החופשית

נכתב ע"י האח איתן ישראלי

בערב קידושיו כנשיא גדול, הוא העלה שני יעדים לתקופת כהונתו, להם יש קשר ישיר להרצאת הערב. יעד אחד התייחס לעיבוי השורות, והובא בציטוט מקורב "... יש הרבה אנשים הפועלים כבונים חופשים ועדיין לא הצלחנו להלביש עליהם את הסינר...". יעד נוסף היה הגברת המודעות של הקהילה לבניה החופשית, תוך עמידה על ההבדל שבין הסברה ויחסי ציבור ובין פרסום.

נושא הרצאתי זאת הועבר בלשכה בשנה שעברה, היא מפורסמת באתר האינטרנט שלנו, ובעקבותיה התנהל דיון ער והועלו דברים בזכות ונגד. לצערי לא מצאנו זמן להמשיך את הדיון בנושא ואני מקווה שנגיע למיצוי טוב יותר היום. מטרתי הערב לרענן בקצרה את הרעיון המרכזי ולאחר מכן להתייחס לתגובות האחים ולדיונים אחרים שעלו באותו נושא במסגרות מסוניות אחרות.

הסברה ויחסי ציבור דורשים שני צדדים, הגורם המסביר והציבור או קהל היעד. "איש המכירות" הטוב ביותר של הבניה החופשית היה, ועדיין, רמת המוסר הגבוהה וההתנהגות של הבונה החופשי. קהל היעד שלנו מיוחד ואינו כולל את כלל האוכלוסייה. אנשים שאינם שומרי חוק, מי שאינם מעוניינים בקשרי אחווה וטובת הזולת, לא ימצאו את מקומם בינינו. עקב שינויים רבים בחברה, בצורת התקשורת ובסדרי העדיפויות של הפרט, נוצר מצב בו צריך להרחיב את נקודת המבט ולהתאימה לתסריט החדש. במילים אחרות, נוצר צורך לתקוף את פְּעִילוּיוֹת יחסי הציבור באופן מכובד.

לעתים נשמעים במסדר קולות הקוראים לשנות את הדרכים ולאמץ שיטות וטקטיקות של קבוצות אחרות, על מנת למשוך אחים נוספים ולהגדיל את השורות. אותם אחים, שהתכוונו לטוב, לא לקחו בחשבון שמסדר הבונים החופשים שונה וייחודי, וזאת בגלל היותנו ארגון הבוחר בקפידה את החברים בו ואינו מיועד להתאים לכלל הציבור. לכן יש להבדיל הבדל חד משמעי בין המושג "יחסי ציבור" ובין המושג "פרסום".

יחסי ציבור מסוניים הינם תהליך חינוכי. יש להעביר מידע לאחים, לבני משפחותיהם ולקהילה לגבי המסדר והפעילויות בהם הוא עוסק, ולהדגיש במיוחד את הפעילויות הקשורות לטובת הקהילה. עקב העובדה שלאורך זמן לקה המסדר בחסר בכל הקשור ליחסי ציבור ועטה מעטה של סודיות, התקבל רושם שהבניה החופשית היא אגודה סודית החותרת תחת השלטון או הדת וקבוצות אנטי מסוניות שונות ניצלו עובדות אלה להלעיט את הקהילה בהאשמות שונות נגד המסדר. אנו עדים היום בספרים (כמו "צופן דה וינצ'י", ובסרטים כמו "אוצר לאומי") לניסיונות להציג תמונה של מסדר הבונים החופשים בצורה מעוותת, תוך מניעים של שימוש במעטה הסודיות של המסדר להוספת נופך לעלילה ותו לא.

פרסום המסדר לכלל הציבור, במטרה למשוך אחים חדשים, נוגד את כללי המסדר, ואחת השאלות לאח המתקדש היא '... כי לא בהפצרת ידידים נגד רוחך, ולא בהשפעה בלתי רצויה ...'. מאידך, הסברה נכונה ויחסי ציבור מתאימים, עשויים לגָרוֹת את מחשבותיהם של אנשים בכך שימצאו בנו שותפים לעשייה וישמחו ללבוש את הסינר.

עולמנו המודרני שטוף במידע מעיתונים, רדיו, טלביזיה, האינטרנט וכל תקשורת אחרת, על אירועים ומעשים של קבוצות שונות. במסגרת יחסי הציבור, עלינו להשתלב באופן חיובי בדיווחים כאלה כאשר זה מחייב הבנה של הכלים העומדים לרשותנו ובכך להעביר מסר נכון לקהילה ולקהל היעד המיוחד בה. בדיונים על נושא הרצאה זו, בין אחים, סומנו שני סוגים של קהלי יעד. האחד "אחים רדומים" והשני קהל של סטודנטים באוניברסיטאות. הגישה לשני קהלים אלה שונה, ואתייחס לכך בהמשך.

אם ננסה "לקחת אנשים טובים ולעשות מהם טובים יותר". הרי שיש להגדיר קודם מה הם אנשים טובים. ובזמנו הצגתי את הנושא והנחתי כי הכוונה בעיקר למישור החברתי, כמו, איש משפחה טוב, בעל רמת מוסר גבוהה, חבר טוב וכן הלאה. מכאן, שההגדרה של אנשים טובים, היא בעצם אנשים הטובים לחברה ולקהילה. ולכן קנה המידה ל"טוב" שבאדם חייב להיות ברמה החברתית ועל פי אמות המידה של אותה חברה.

הסיבות שגורמות לאדם לצאת ולעשות משהו לטובת אדם אחר, רבות, ויכולות לכלול את הצורך בהישרדות החברה, התרבות, הכללים החברתיים בהם חיה הקבוצה, והאמונה של הפרט.

הצגתי בהרצאתי הקודמת גם את התיאוריה של ד"ר אברהם מאסלו (1908-1970), בנושא "הִירָרְכְיָת הצרכים" של האדם, והגעתי למסקנה כי על האדם להיות בשלב של "צורך חברתי" ומעלה בהיררכיה על מנת להיות בונה חופשי.

בהנחה שהאדם הוא בעל חיים חברתי, הנסמך על בני אדם אחרים, נקבעות רמות המוסר שלו וצורת ההתנהגות שלו על פי הנורמה החברתית ועל פי החברה בה הוא נמצא.

אני מזכיר שוב את הצורך באמונה, שכן כללי מוסר שאדם מכתיב לעצמו, ניתנים לשינוי ברגע הראשון שהם נעשים לא נוחים. אדם מאמין מחויב כלפי אמונתו לשמור על רמת המוסר היושר והיחסים שבין אדם לאדם כפי שזו מכתיבה.

ללדעתי הבניה החופשית באה מתוך מטרה להבליט את הטוב החברתי באדם. אנו רואים זאת בסמלים בתורת הבניה החופשית, אנו חוזרים ואומרים כי תורתנו דוגלת באהבת אחים, עזרה ואמת, אנו מעלים את הצדקה בכל עבודה, ובמקרים רבים אנו גם מבצעים דברים הן בתוך הלשכות והן לטובת הקהילה.

לשאלה "מה יש לנו להציע למועמד הרוצה להצטרף לשורותינו ?" הייתי עונה: להיות חלק מארגון מוּכָּר בקהילה, ארגון המעורב בחיי הקהילה וידוע בעשייה הטובה. ובנוסף ארגון זה מייחד את עצמו בדרך חיים מוסרית ובתורת מוסר סמלית.

הדרכים להגיע למטרה זו:

1. הסברה, הפקת מידע על מי אנו, מה הן מטרותינו וכיצד אנו מתכננים לבצען.

2. מעורבות עמוקה בקהילה ברמה אישית, ברמת לשכה וברמת מסדר, כאשר כל הפעולות נעשות תחת דגל הבניה החופשית המונף בגאווה.

3. בדיקה מעמיקה ביותר (כפי שמחייבת החוקה) של כל מועמד חדש, עד כמה הוא מתאים להיות חלק מאותה "מכונה" משומנת הבאה להיות "טובה יותר" לקהילה ולחברה.

אני טוען, כי אנו משקיעים את עשרים וארבע שעות היממה ביחסים לא נכונים. חלק גדול מדי בעבודתנו מוקדש ל"תפילה וללימוד" (כאן אני מתייחס לעבודות הריטואליות ועבודות הדרכה מסוניות) וחלק קטן מדי מוקדש "לעבודה למען עצמנו וזולתנו".

על מנת לחזור ולנהוג כבונים חופשים, ולהוכיח כי אנו באמת אנשים טובים יותר, עלינו לחזור ולהתייחס ללשכה כגוף אחד, להציב מטרות המקובלות על הלשכה ולבצע אותן כאשר כל אחד ייתן כמיטב יכולתו ללא חשבון של כבוד ויקר.

בכל מטרה שנשים לעצמנו עלינו לשאול איך נבצע את המשימה בדרך הטובה ביותר, ולא להצביע על כישלונות בעבר ולהסביר מדוע זה לא יצליח. עלינו לנצל את הכישרונות של כל אח בתחומו, את הקשרים הקיימים בקהילה ולהביא ליישום מוצלח של כל משימה וביקורת והכרה חיובית של הקהילה ללשכה ולמסדר.

נושא נוסף שהועלה וגרם לתגובות מסוגים שונים, הוא היריבות הקיימת לעתים בין לשכות. אילו היה מדובר בתחרות בונה אזי הדבר בריא ויכול להיות דומה לשוק כלכלי חופשי פורח. כאשר היריבות שלילית ולשכות אינן עוזרות אחת לשנייה בפרויקטים משותפים, הנזק שנוצר הוא נזק למסדר ובסיכומו של דבר כל הלשכות נפגעות.

הזכרתי בהרצאתי כי בחודש יוני 2003 התקיימה בלשכה הרצאה ובעקבותיה דיון על הנושאים "האם יש לנו מה לתרום גם כיום" ו-"למה נכנסים לבניה החופשית" בהרצאה זו העלה אחינו דני דורון את הרעיון שהבניה החופשית תרמה ותורמת שני עקרונות חשובים: את רעיון האוניברסליות ואת רעיון השוויון. בדברו על הסיבות להצטרפות לבניה החופשית עלה בהכרח גם נושא נשירת אחים מהמסדר. הרצאה זו גררה תגובות ממספר אחים, כאשר רוב התגובות קראו למעורבות גבוהה יותר ומתוקשרות יותר בקהילה.

הועלתה הנקודה הקוראת להנהגה חזקה, אשר תקבע מטרות לסיוע לקהילה, תעסיק עד כמה שיותר אחים בעשייה ותפרסם את העשייה ברמה כזאת, שאנו כולנו נדע מה אנו עושים והקהילה תדע מה ומי עושה בשבילה.

ביחסי ציבור יש לקבוע את הרמה בה עובדים, אם זה ברמת הלשכה, רמה אזורית של מספר לשכות או ברמת הקהילה. רמה זו תלויה בגודל הקהילה והקשר לתקשורת המקומית (עיתונות וטלביזיה). יש לקבוע ממונה על יחסי הציבור או ועדה לנושא. על בעל התפקיד להיות בעל "אישיות תקשורתית" כושר ביטוי טוב בעברית ובעל ידע רחב בנושא הבניה החופשית.

בהרצאתי הקודמת ובדיון שהיה לאחריה, הושמעו הערות ע"י מספר אחים לתוכן הדברים. מצאתי כי המסר אותו התכוונתי להעביר לא עבר במלואו. לכן אנסה לתקן את המעוות ולמקד את הצרכים ביחסי ציבור, כמו כן אנסה להביא מספר הצעות אופרטיביות לכניסה לנושא.

הבנתי כי המסר שנתקבל ע"י מספר אחים בהרצאתי הראשונה, היה, כי עלינו לצאת אל הקהילה בצורה של יחסי ציבור ולהציג את הבנייה החופשית מעל במה זו על כל תוכנה. ובכן, זו לא הייתה כוונתי ואנסה כאן לעמוד על הנקודות בדרך ברורה יותר.

בראשונה, מעטה הסודיות הָחָל מזה דורות בבניה החופשית, הוא חלק בסיסי מאותו מסדר מיוחד. זה הגורם המייחד אותנו מכל האגודות האחרות ומהווה בסיס איתן למסדר. נושא יחסי הציבור אינו דן בהווי המסדר בתוך הלשכות ואינו בא להוציאו אל הקהל הרחב. בנוסף, אנו מדברים על אהבת אחים, עזרה, אמת וצדקה, כל אלה מהווים חלק מדרך החיים של הבונה החופשי, ומיועד לנו האחים ולנו בלבד. הנושא של מתן צדקה בסתר, ועזרה לאח בעת צרה אינו מעניינו של אף אדם אחר. האנלוגיה במקרה זה היא לזוג נשוי אשר אינו משתף את הציבור בשפה הפרטית שביניהם, שאינה מעניינו של אף אחד.

כמו כן, התחום הריטואלי וההדרכה של תורתנו, גם הם עניין פנימי שלנו ולדעתי כל פרסום של זה לגורמי חוץ, עלול להתפרש על ידם בדרכים שאינן ראויות. בהערות להרצאתי דובר על זה שהנשיא הגדול לשעבר האח עלי ויס ז"ל הביא את התקשורת לטקס קידושיו, ובדומה לזה שיתוף התקשורת בחג הרעיה והפרח המשותף של לשכות חיפה בשנת 2003. זו לא הדרך – לדעתי – לדאוג ליחסי ציבור נאותים של המסדר.

עכשיו, אחרי שהסברתי מה לא, אנסה לכוון את דברי, אֶל מה כן, למה, ובאיזו דרך.

המשך קיום הלשכות בצורה הנוכחית, ללא מודעות הקהילה, מביא לכך כי מועמדים למסדר אינם מתדפקים על דלתותינו אלא נמשכים אל המסדר ע"י אחים קיימים.

בעיה ראשונה בצורת גיוס זו, שהיא בניגוד לעקרונות הבנייה החופשית שכן אנו מבררים בטקס קידושי חילוני כי בא "לא בהפצרת ידידים נגד רוחך, ... כי אם מרצונך הטוב ובנפש חפצה החלטת...". אני אולי מוציא דברים מהקשרם, וזאת על מנת להדגיש אותם קצת יותר.

בעיה נוספת היא גיל האחים. במחקר שעשה האח חיים ברוטמן בשנת 2003 לגבי הגיל הממוצע של אחי הלשכה, נמצא כי גילם הממוצע של האחים הולך ועולה. כהסבר לתופעה ניתנה דוגמא לחילוני בסוף שנות השלושים המתקדש ללשכה, לאחר מספר שנים בהם הוא מתקדם ולומד את עיקרי התורה והופך את הבנייה החופשית לדרך חיים, ינסה האח להביא את האנשים המוכרים לו (בדרך כלל בני גילו) אל המסדר. כעת חוזר התהליך על עצמו עם אח נוסף בשנות הארבעים המוקדמות, וכשזה מגיע לאותו מקום, הוא כבר מביא חילוני בשנות החמישים של חייו.

הפן החיובי באחים מבוגרים יותר הוא הידע והניסיון שצברו, אך מצד שני אותם אחים יצאו ממעגל העבודה ופרשו לגמלאות. אחים אלה הופכים לבעלי אמצעים מוגבלים יותר וקשריהם בקהילה מתרופפים.

לאן אם כך נכוון את יחסי הציבור של הבנייה החופשית ?

קודם כל נרחיב את הידע בקרב המשפחה והחברים הקרובים. נעשה זאת בעזרת התנהגות מוסרית כפי שהתחייבנו בשבועותינו בכל הדרגות, ונשמש דוגמא אישית לאלה שרואים אותנו בחיי היום-יום.

קודם דיברתי על שני קהלי יעד "אחים רדומים" וסטודנטים וכעת ארחיב מעט. אח שעזב את המסדר או במילים אחרות התרחק והפסיק את מעורבותו לאחר מספר שנות פעילות, עשה זאת בהרבה מקרים עקב בעיות חיצוניות לבניה החופשית, כמו בעיות פרנסה, שינויים משפחתיים וכו', באחת הפגישות הוצע לכנס אחים אלה, להעלות שאלות ולהציג דברים שיביאו אותם לחשוב שוב, האם אותה סיבה שגרמה להם לעזוב עדיין קיימת? האם מצבם העכשווי מאפשר להם לחזור לבניה החופשית וכן הלאה. הערכה גסה של האחים הייתה כי יש סיכוי להחזיר לפעילות כעשרה אחוזים מאותם אחים.

בדיון על קהל היעד של סטודנטים הועלו מספר נקודות, האחת היא רמה חברתית גבוהה יחסית ומודעות מוסרית גבוהה שעשויים למצוא בסטודנטים - קהל יעד מסוג זה. האחרת, אנשים אלה עשויים למצוא עניין במעורבות בקהילה ועם כניסתם לעבודה הם עשויים להוות נציגים טובים של המסדר בנקודות מפתח. צורת הפנייה לקהל זה יכולה להיות בסדרת הרצאות בנושאים כלליים המאורגנת וממומנת ע"י הבניה החופשית, כאשר נושא החסות מפורסם וניתן להוסיף מידי פעם חומר רקע כללי בנושא המסדר. פעולות כאלה ירחיבו את הידע הכללי על המסדר ויעוררו עניין מצד מועמדים פוטנציאליים הרואים עין בעין את מטרותינו.

בנוסף, עלינו להיות מעורבים בחיי הקהילה ולהגדיר את עצמנו כבונים חופשים בכל מעמד. בלשכתנו יש אחים העושים מעשים מיוחדים לקהילה, כמו חלוקת מזון לנזקקים, מבלי לפרסם זאת ברבים. חשוב שמקבלי העזרה יידעו שהאדם המסייע הוא בונה חופשי.

מעורבות בקהילה אינה חייבת להיות מתן צדקה. אם נוכל להיות חלק מאירועים אשר נעשים ע"י גופים אחרים, כמו עיריות, אגודות אחרות ואנשי מפתח בקהילה ונופיע שם תחת דגל הבנייה החופשית, הרי שיתחילו להכיר אותנו.

יתרון גדול מאוד למעורבות מסוג זה עשוי להיות אם אנשי שם, מעמודי התווך של הקהילה ימצאו את מקומם במסדר כמו שלנו ויתדפקו על דלתותינו מרצונם הטוב. אם אמנם נרחיב את שורותינו גם באחים צעירים יותר וגם באחים רבי השפעה נגרום להתאוששות של הלשכות והמסדר. אם נלך שנים לאחור, נמצא בין אחינו ראשי ערים, עמודי תווך בענף הספנות, שופטים ועוד.

התשובה אם כך ל-מה כן ליחצ"ן היא מעורבות עמוקה בקהילה, בין אם במעורבות בתוך גופים קיימים או בעשייה עצמאית תוך תיעוד המעשה עצמו, כאשר דגל הבנייה החופשית ברקע.

התשובה לשאלה לָמָה מוסברת גם היא לעיל ובמילה אחת אקרא לה "הישרדות", כלומר המשך הדור, הבאת אחים נוספים למשפחה, הצערת הלשכה בגיל וברוח והשתלבות במוסר החברתי של הסביבה בה אנו חיים.

בנושא הדרך לעשייה, כאן אנו עומדים בפני אתגרים רבים ומכשולים אותם יש לעבור. בראש ובראשונה עלינו לבנות אסטרטגיה של יחסי ציבור, למנות גופים פנימיים האמונים על הנושא ולקבל סיוע ממומחים ויועצים בנושא. בשלב הבא יש להפוך את האסטרטגיה שתיקבע למטרות ויעדים אליהם נשאף ולהתחיל את העשייה בתחום.

נכון שדרך זו מליצית ונראית כאילו לקוחה מספרים ואינה פרקטית, אבל זו תחילת הדרך, והיא תימשך זמן רב ותעבור מכשול אחר מכשול. אם יש בינינו אחים בעלי קשרים אל גופים מתוקשרים יותר, או אל העיתונות והטלביזיה, יהיה עלינו לכלול אותם בעשייה ולוודא שנושאים המציגים אותנו באור חיובי יפורסמו בצורה אוהדת כאשר דגל הבנייה החופשית מתנוסס ברקע.

הטענה שהועלתה כי לבונים החופשים יש רחוב על שמם במקום מרוחק, מול רוטרי שיש לו כיכרות פורחות בחיפה ובקרית מוצקין היא נכונה ולדעתי צריכה להוות לנו אתגר להיות בעלי מעמד דומה או עדיף בעיני הקהילה.

אני רוצה לסיים את דבריי בחזרה ובהדגשה של הנושא הקהילתי. אנחנו חלק מהקהילה וכבני אדם אנו זקוקים להכרה. אם נדבר עם החילוני הממוצע, נשמע שהוא יודע מה זה "בני ברית" או "רוטרי" אבל כשנגיע לבניה החופשית, הוא יגיד ששמע שיש משהו כזה אך לא יודע בדיוק איך להגדיר אותו, ואם כן, בדרך כלל ההגדרה תהייה בקונוטציה שלילית.

בואו נשים מטרות גדולות, נפעל בכוח ליישם אותן ולפרסם את ההצלחות, ואת כל אלה נקשט בעבודות ריטואליות ובעבודות הדרכה.