לאנדמרקים וכל השאר

נכתב ע"י האח דניאל דורון

המושג "לאנדמרק" מוכר למרבית האחים. מטרתנו, הפעם, היא לנסות להבהיר את המושג ולנסות לעשות אבחנה ברורה בינו לבין "חובות קדומים". לדאבוני, יש שאינם יודעים את השוני ביניהם. על-מנת להתחיל ברגל ימין, הבה נפתח בהגדרת שלושה מושגים:

א. "חובות קדומים", כשם המופיע בין גרשיים, מתייחס לתעודות מסויימות, המכילות תוכן קבוע למדי. במילים אחרות: זהו שמו של מסמך מסויים ומוגדר. באנגלית קוראים למאנוסקריפטים אלה בשם Old Charges. מצויות כמאה ושלושים תעודות כאלה, והעתיקה שבהן היא "רגיוס" משנת 1390.

ב. כאשר קוראים בפני הנשיא שנבחר בטקס קידושיו מתוך "חובות קדומים ומנהגים אחרים", הדבר נעשה מתוך מסמך שונה לחלוטין. אלה הן חמש-עשרה החובות להן חייב כל נשיא להביע את הסכמתו בטרם יקודש. באנגלית הן נקראות "Antient Charges and Customs" והן נוסחו רק לאחר הקמת הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה בשנת 1823. מבלי-משים, השתמשו בעברית בשני המקרים באותה מילה: "קדומים", מבלי לחוש בבלבול העשוי להתעורר בשל כך. הנשיא-שנבחר מתחייב לעקרונות שאינם מופיעים בתעודות העתיקות.

ג. המונח "לאנדמרקים" מתייחס למספר עקרונות-יסוד המהווים מה שנקרא במתמטיקה אקסיומות. מבחינת מובנו המילולי של המושג, פירושו הוא אבן-ציון או אבן-גבול, בהן היו מסמנים איש-איש את גבולות שדהו. קיימת ספרות מאסונית עניפה על נושא זה, ולמיטב ידיעתי קיימת תמימות-דעים לגבי הקושי בהגדרת המושג ובקביעה מהו לאנדמרק.

בנושא זה נתמקד הפעם.

על-מנת לחדד את ההבדלים בין שלושה המושגים, אביא כמה דוגמאות:

חובתו של כל אח להאמין בבונה העליון של היקום, וכן החובה שיהיה ספר קדוש פתוח על המזבח בעת שהלשכה פתוחה, אלה הם שניים מהלאנדמרקים. אין הם מופיעים בתעודות של "חובות קדומים" וגם לא ב"חובות קדומים ומנהגים אחרים".

לעומת זה, החובה להכיר רק בדרגות של תלמיד-בונה, חבר-בונה ורב-בונה ובטקס קידושי נשיא, קיימת אך ורק במה שמכונה "חובות קדומים ומנהגים אחרים" ואינה לא לאנדמרק ולא ב"חובות קדומים".

בסיפרו של א.ס. מאקברייד "Speculative Masonry" (בהוצאת Southern Publishers Inc.) מוקדש פרק שלם ללאנדמרקים. לדעתי, פרק זה הוא מהטובים שקראתי על הנושא ולמיטב הבנתי גם מצליח המחבר להבהיר את המושג. להלן אסתמך על מקור זה.

לפי וויליאם פרסטון, הלאנדמרקים הם אותם גבולות שהושמו כדי למנוע חידושים או שינויים. בסיפרו של ג'ונס "Freemasons' Guide and Compendium" מובאת הגדרתו של האח ג'והן סימונס, הנראית לי בהירה ומקיפה:

"אנו מניחים שעקרונות התנהגות מסויימים הם לאנדמרקים, אם אותם עקרונות קיימים מימים אין-זוכר-אותם, בין אם בחוק הכתוב או הבלתי-כתוב, שהם מזוהים עם המבנה והתמצית של מהות המסדר, ואשר מרבית האחים הסכימו שאין לשנותם, וכל בונה חופשי חייב לשמור עליהם ללא-שינוי, תחת סנקציות חריפות".

הגדרה מורכבת זו, מציגה היטב עד כמה קשה הגדרת המושג. חשוב להדגיש, כי כלולים בה שלושה אלמנטים חיוניים:

א. הם קיימים מימים-אין-זוכר-אותם.

ב. הם מבטאים את המיבנה והמהות של המיסדר.

ג. הוסכם כי אין לשנותם.

לרוב, כאשר מדברים על לאנדמרקים, מתמקדים בעתיקותם ובכך שאין לשנותם, ומתעלמים מהאלמנט המהותי והחשוב: שהם מבטאים את מהותו של המיסדר. זאת ועוד: חולשתה העיקרית של ההגדרה היא דווקא באלמנט השלישי. מה פירושו של "הוסכם שאין לשנותם"? מי הסכים? איך הוסכם? ואם יסכימו לשנותם הם יחדלו לבטא את מהותו של המיסדר? זה כאילו אמרנו: לאנדמרקים הם לאנדמרקים כי כך קבענו. זו הגדרה?!

מבחינת תרבויות-אנוש, ניתן למצוא כי במרביתן ייחסו לגבולות אלה משמעות רבה. חשיבותם מופיעה כבר בספר דברים כ"ז, 17, שם נאמר: "ארור משיג גבול רעהו". בספר משלי כ"ב, 28, נאמר: "אל תשג גבול עולם אשר עשו אבותיך" וכן מופיע בספר איוב כ"ד בפסוק השני. מכאן, שההתייחסות לגבולות הנחלה היתה כאל דבר מקודש.

מהם לאנדמרקים?

במהלך ההיסטוריה שימשו אבנים, עמודים וסימנים אחרים, להצבת קוי-גבול בין תחומים של ארצות, מחוזות, שבטים ונחלות. היות וייחסו לאותם מיוני-גבול חשיבות, נקבעו עונשים חמורים לכל מי שיסירם או יעשה בהם שנוי. דבר זה מצאנו כבר בספר "דברים".

ניסוח זה דומה להגדרתו של סימונס: לא רק שהגבולות הושמו, אלא אף זכו להכרה בתוקפם; ללגיטימציה. אולם מכאן עשוי להשתמע, כי בהסכמה הדדית של הנוגעים בדבר, ניתן להזיזם או לשנותם. ואכן, סעיף י"ב של "חובות קדומים ומנהגים אחרים" היה במקורו:

"אתה מסכים כי לא יוכל איש ולא תוכל כל קבוצה לשנות או לחדש דבר בעצם הבנייה החופשית, אלא אם הוסכם על-כך על-ידי הלשכה הגדולה".

ההבדל הוא בהחלט משמעותי!

מקברייד טוען, שהלאנדמרקים של הבנייה החופשית הם נהלים ומנהגים מסויימים, אשר זכו למעמד מיוחס בשל היותם מנהג מקובל. מעמדם זה דומה למה שקרוי בשפת החוק "Common Law", דהיינו: יש להם מעמד של חוק, אך הפעם חוק שנחקק על-ידי הלשכה הגדולה. לדעתי צריך להוסיף לכך, כי מרגע שנעשה נוהל או מנהג ל"לאנדמרק", הוא מקבל מעמד של "חוק-יסוד". אולם לא כל מנהג או נוהל הם לאנדמרק. חייב להתקיים בהם תנאי נוסף: עליהם למלא ת פ ק י ד של קביעת גבול בין מה שבפנים לבין מה שמחוץ לגבולות המיסדר. רק מנהגים כ א ל ה יכולים להיעשות לאנדמרקים. לא כל מנהג כללי אחר, שאינו משמש מטרה מוגדרת כזו. במילים אחרות: הלאנדמרקים של הבנייה החופשית הם נהלים ומנהגים מקובלים, המציבים גבולות לעולם הבנייה החופשית, הן כלפי פנים והן ביחסיה עם העולם שמחוץ לה.

אם נבחן היטב את משמעות הדברים נמצא, כי בהגדרה זו נכללת גם המשמעות של מ ט ר ה. לא סתם גבולות, אלא רק כאלה התואמים את מטרותיה של הבנייה החופשית הספקולטיבית. לדעתי, קיימת סבירות כי עצם קביעת הלאנדמרקים תומכת בהשקפה של "מעבר והשתנות" לגבי התפתחות מבנאות אופרטיבית לבנייה ספקולטיבית. דבר זה מוצא ביטוי גם בלאנדמרק השישי מבין השבעה של רוסקו פאונד כפי שנראה להלן.

כאשר החלו לקבל ללשכות גם אחים שאינם בנאים מעשיים, ובניית המקדש הרוחני והמוסרי נעשתה למוקד המרכזי, נוצר גם צורך לקבוע אבני-גבול מוסכמות. אם לנסח זאת אחרת: הלאנדמרקים נקבעו מתוך אותם מנהגים שכבר היו קיימים בתוך הלשכות, דווקא משום שהם משרתים את מטרותיו של המיסדר. למשל: איך מקימים לישכה? כשם שלפני בניית ארמון או קתדרלה הקימו תחילה לישכה לבנאים, כך דרושים כללים להקמת לישכה אנושית המיועדת לבניית היכל רוחני. בלישכה זו צריכים לעצב את חומר-הגלם האנושי, על-פי העקרונות המוסריים המשמשים בסיס למקדש הרוחני.

לדעתו של מקברייד, בלאנדמרקים שמנה לורנס דרמוט בסיפרו "אחימן רזון" (1756), כמאה שנה לפני האינציקלופדיה של האח מאקקי, נמצאים גם כאלה, שאינם משרתים את המטרה המאפיינת לאנדמרקים. כך עשו גם מחברים אחרים, אשר מנו בין הלאנדמרקים כאלה שהיו פרי המצאה, ואשר אינם נהלים ומנהגים המשרתים את המטרה, ולכן אינם ראויים להיקרא לאנדמרקים על-פי שלושה העקרונות הכלולים בהגדרתו של סימונס.

כאשר בוחנים את עשרים וחמישה הלאנדמרקים של מאקקי, ניתן להבין את כוונת האבחנה בין לאנדמרקים המבטאים את מהות הבנייה החופשית, לבין כאלה הנוגעים למבנה ולעקרונות שהם בעיקרם אדמיניסטרטיביים. יתר-על-כן, אין ספק שכל לאנדמרק שאינו מבטא את מהותה של הבנייה החופשית, ושאינו תוחם את גבולות האחווה, חורג מההגדרה של סימונס, אותה הבאנו לעיל. זאת ועוד: הלאנדמרקים המטפלים בנשיא הגדול, אינם יכולים להיות "מימים-אין-זוכר-אותם", שהרי עד להקמת הפרמייר גראנד לודג' בשנת 1717 כלל לא היה נשיא גדול. לא זו בלבד, שהדרגה השלישית לא יכלה להיכלל בלאנדמרקים עד סביב 1723. אף כי אגדת הדרגה השלישית היא עתיקה, המבנה התלת-דרגתי הוא מאוחר, והמקור הכתוב הראשון לקיומה היה בסיפרו של פריטשרד, שיצא בשנת 1730. ישנן עדויות כתובות, כי גם לאחר שנה זו עדיין לא היתה מקובלת בכל הלשכות.

להלן פירוט הלאנדמרקים של מאקקי:

1. דרכי ההזדהות.

2. חלוקת הבנייה השלישית לשלוש דרגות.

3. אגדת הדרגה השלישית מהווה את תמציתה ומהותה של הבנייה החופשית.

4. ניהול האחווה על-ידי נשיא גדול הנבחר על-ידי האחים.

5. זכותו של הנשיא הגדול לנהל כל התכנסות של האחווה.

6. זכותו של הנשיא הגדול להעניק הרשאות מיוחדות להענקת דרגות במועדים חריגים.

7. זכותו של הנשיא הגדול להתיר עבודות במועדים חריגים.

8. זכותו של הנשיא הגדול "לעשות בונה חופשי "at sight.

9. הצורך להתאסף בלשכות.

10. ניהול הלשכה הוא בידי הנשיא ושני המפקחים.

11. החובה לנעול את הלשכה בעת העבודה ( duly tyled).

12. זכותו של כל בונה חופשי להשתתף או להיות מיוצג באספות לשכתו.

13. זכותו של כל בונה חופשי לערער בפני הלשכה הגדולה על החלטה שהתקבלה בלשכתו.

14. זכותו של כל בונה חופשי לבקר בכל לשכה חוקית אחרת.

15. החובה לבחון כל אח מבקר אם אינו מוכר.

16. האיסור החל על לשכה להתערב בענייניה של לשכה אחרת, ואף לא לתת דרגות לאחי לשכות אחרות.

17. חובת כל אח להישמע לחוקים ולתקנות של הלשכה הגדולה שבתחום חסותה הוא נמצא.

18. מעמד לקידושין חייב להיות זכר, ללא-מום, בן-חורין מלידה, ומבוגר.

19. האמונה באלוהים, המהנדס העליון של היקום.

20. האמונה בהישארות-הנפש ובחיי העולם-הבא.

21. החובה כי הספר הקדוש יימצא בכל לשכה בעת עבודתה.

22. השוויון בין כל האחים.

23. חובת הסודיות באחווה.

24. היותו של המדע הסימלי שלנו מיוסד על אושיות האומנות האופרטיבית והפירושים הסימליים שהוא נותן לה, במטרה ללמד אמונה ומוסר.

25. נצחיותם הבלתי-משתנית של לאנדמרקים אלה.

לית-מאן-דפליג, כי הלאנדמרק האחרון הוא חריג. אינו אלא קובע את המובן-מאליו. כאילו נאמר: לאנדמרק הינו עקרון בלתי-משתנה מפני שהוא לאנדמרק. זוהי פשוט טאוטולוגיה נטולת כל משמעות.

אם נמיין את הרשימה שלעיל לפי הגורם אליו מתייחס כל אחד מהם, ניתן להבחין בארבעה גושים עיקריים:

א. תחום האחווה ומהות תורת הבנייה החופשית : סעיפים 1-3, 9, 11, 18-25.

ב. הנשיא הגדול וזכויותיו : סעיפים 4-8.

ג. זכויותיו של אח : סעיפים 12-15, 17.

ד. זכויות וחובות של לישכה, כולל כלפי אחיותיה : סעיפים 10, 16.

התחלנו בכך, שהלאנדמרקים קיימים "מימים-אין-זוכר-אותם". בחינה מדוקדקת של הרשימה של מאקקי מדגימה היטב שאין זה כך. וודאי לא לגבי הנשיא הגדול, ולא פחות מכך לגבי לשכות, אשר קמו כלשכות "פרטיות" גם לאחר שנת 1717, והיחסים בין לשכות-אחיות לא היו מוסדרים פורמלית. גם עצם המושג של "בחסות הלישכה הגדולה" ותחום שיפוטה, לא היה קיים עד שנתה השנייה של הפרמייר גראנד לודג'.

למיטב הבנתי, שיבעה הלאנדמארקים אותם קבע האח רוסקו פאונד, כפי שהם מובאים על-ידי האח ב"צ איילון, מבטאים את רוחה ומהותה של הבנייה החופשית הסימלית, ועונים על כל שלושה האלמנטים החיוניים אותם ניסח סימונס, כרוחם. השיבעה הם:

1. חובת האמונה באלוהים.

2. האמונה בהישארות-הנפש ובחיי העולם-הבא.

3. החובה בהימצאות ספר קדוש בלשכה בעת עבודתה.

4. אגדת הדרגה השלישית.

5. חובת הסודיות.

6. המשמעות הסימלית של אומנות הבנייה האופרטיבית.

7. על מועמד להיות ממין זכר, בן-חורין מלידה, ללא-מום, ובוגר.

אדרבא, אי-ההכרה שלנו במיסדרים כמו "המזרח הגדול" נובעת מאי-קבלתם של הלאנדמרקים הראשון והשלישי. לעומת-זה, נוסחים כמו "שרדר" ו"הנוסח הסקוטי הקדמון והמקובל" מוכרים, למרות היותם בעלי גוון הומאניסטי מובהק. כן גם נוסח "ציננדורף", שהוא נוצרי מובהק ולא אוניברסלי כמו הנוסחים האנגלו-סכסיים.

בספרות המאסונית מקובל למדי לאזכר את רשימת 25 הלאנדמרקים של האח אלברט מאקקי, בניגוד לרשימות אחרות המגיעות עד שבעים ויותר. לעניות דעתי, ככל שמנסים להגדיל את מספרם של הלאנדמרקים, כן רב יותר מספרם של אלה, שאינם עונים על שלושה העקרונות הבסיסיים בהם התחלנו. וודאי אינם מבטאים את תמצית מהותה של תורתנו. אין זה כך ברשימה של פאונד.

מן הדין להדגיש כי כל לשכה גדולה קובעת את הלאנדמרקים המחייבים את האחים בלשכות-הבת שלה. בעת הקמתה של הלשכה הגדולה למדינת ישראל לא הייתה קביעה ברורה, אף כי מקובל על הכל שאלה הם השיבעה של פאונד.

אני מניח כי מרביתכם חשים עד כמה סבוך הנושא, וכי הוא מחייב לימוד יסודי. היות וקיבלנו עלינו מחוייבויות, מן-הדין שנדע בבירור מה הן.

אם הצלחתי לעורר בכם רצון ללמוד, והיה זה שכרי.